למה אנחנו גורמים למחממי האמבטיות שלנו לעבור מבחני עמידות קשים, לפני שהם מגיעים לבתיכם
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, שינויים פתאומיים בטמפרטורה, ואדי מים שנמצאים באוויר. בעצם, זו סאונה עבור המכשירים האלו.
אנחנו לא יכולים פשוט לייצר את המנורות האלו, לארוז אותן ולקוות לטוב. כך נקבל מוצרים שנהרסים כבר לאחר חודש. במקום זאת, אנחנו גורמים לכל משלוח לעבור “מבחני עמידות בתנאי לחות”. זה נשמע מפואר, אבל למעשה אנחנו פשוט מנסים להרוס את המנורות בכוונה, כדי שהן לא ייהרסו בביתכם.
המאבק נגד האדים
בתוך המנורות האלו יש חוט טונגסטן שנמצא בתוך מעטפת של קוורץ. זו מערכת עדינה מאוד. אם האטימה נפגעת אפילו לשנייה אחת, חמצן ולחות יחדרו פנימה – והמנורה תיהרס.
האדים הם ערמומיים. הם מוצאים את הסדקים הקטנים בבסיס המנורה או בחיבורים שלה. אנחנו מחקים את תנאי הלחות באמבטיה למשך מספר מאות שעות. אנחנו מעלים את רמת הלחות לרמה הגבוהה ביותר, כדי לראות איפה יש דליפות. אם המנורה יכולה לעמוד במבחנים שלנו, היא יכולה לעמוד גם בתנאי המקלחת שלכם.
בעיית ה“נשימה”
זה לא קשור רק לחוט הטונגסטן. הלחות אוהבת לפגוע בחיבורים החשמליים ובחומרים ממהם עשויה המנורה.
הבעיה היא שכאשר מדליקים את המנורה, הטמפרטורה שלה עולה במהירות מטמפרטורת החדר לטמפרטורה גבוהה מאוד. לאחר מכן היא מתקררת. תהליך זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ.
אנחנו קוראים לזה אפקט “נשימה”. ככל שהמנורה מתקררת, היא יכולה למשוך את הלחות עמוק יותר לתוך המנורה. אם לא נבחר את החומרים הנכונים, זו עלולה לגרום לקצר חשמלי.
מציאת האיזון האידאלי
אתם עשויים לחשוב, “פשוט נאטמ את כל המנורה בפלסטיק עבה!”
אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת. אם נאטם את המנורה יותר מדי, המעגלים החשמליים שבתוכה יתחממו יותר מדי ויתקלקלו. זו מעין מלחמה בין הרצון למנוע את חדירת המים לבין הרצון לאפשר לחום לצאת.
מבחני העמידות שלנו מסייעים לנו למצוא את האיזון הנכון. אם המנורה נהרסת, אנחנו חוזרים לתהליך העיצוב – אולי נשנה את החומרים או נשתמש בחומרי אטימה טובים יותר. זה דורש הרבה עבודה בתחילה, אבל זה עדיף מאשר להתמודד עם לקוחות כועסים והחזרות יקרות בהמשך.